אתמול טלי, שותפתי לחיים ואני חזרנו משהות של שישה ימים וחמשה לילות במעיין אי שם בארץ.
ישנו על האדמה, רחצנו כמה פעמים ביום במי מעיין מתוקים, עשינו אהבה, פתחנו את הלב והרגש, תרגלנו יוגה, בישלנו בחדווה ואכלנו ברעב גדול.
היו לנו פגישות מעניינות עם חיות מסוגים שונים: זיקית יפהפיה שהילכה לה מעדנות על שביל הכורכר, נחש אפור יפהפה שהקפיץ לנו את הדופק, נ-מ-ל-י-ם… כמה נמלים… פגישות רבות עם כלבים, חיית הכוח שלי
ולבסוף מפגשים רבים עם החיה המסוכנת והמסכנה מכולם – האדם.
בששת הימים האלה
התקרבנו לדופק הטבע ולאמא אדמה.
התמזגנו עם השמש המזינה ועם המים המרווים.
נפגשנו עם הצחוק ועם הבכי.
נהנינו מאוכל פשוט ואמיתי.
חווינו בריאות מושלמת וגוף שמתפקד באופן מרהיב.
זכינו לשינה טובה.
ונזכרנו בכל מה שהופך אותנו לשמחים באמת.
/// ואלו המסקנות ///
- אנחנו קונים יותר מדי אוכל ויותר מדי מגוון ממנו
אורח החיים המערבי הוא מלכודת דבש רצינית.
ממש סם.
באחד הימים יצאנו מהמעיין כדי לקנות קצת מצרכים ושימו לב לרשימת הקניות שעשינו:
קמח
חלב שיבולת שועל
קצת ירקות
קצת פירות
שמן
רשימת קניות משנות ה-50 של המאה הקודמת.
וזה מספיק! וזה בריא! וזה אפילו זול!
כשהגענו לסופר… אללה ירחמו!
איזה כמות מוגזמת ובלתי סבירה בעליל של סוגי מזונות שונים.
וזה עוד היה בסופר קטן… שכונתי…
והכל מושך אותך ומפתה אותך…
"פססססס, אתה, כן אתה! בוא לכאן…. תקנה אותי… תראה כמה אני צבעוני ואיזה תמונה יפה יש לי על האריזה… אתה חייב את זה לעצמך… זה בדיוק מה שאתה צריך כדי להיות מאושר…"
לא!!!
זה ההפך ממה שאני צריך כדי להיות מאושר…
אלוהים ברא את הכל פשוט.
האדמה נותנת לנו מזון, הגשם נותן לנו מים, הפרחים נותנים לנו יופי.
לא צריך יותר מזה כדי להיות מאושרים ושמחים. בחיי.
- אנחנו עובדים כדי שיהיה לנו כסף לשלם מחיר מוגזם ומופרך עבור דברים שאנחנו לא צריכים
הגענו למעיין עם 100 ש"ח במזומן. אחרי 6 ימים שבהם שמחנו ונהנינו, אכלנו לשובע אוכל מדהים + התפנקנו בארטיק שוקולד מענג, חזרנו הביתה עם עודף של 14 ש"ח.
נכון, לא שילמנו על שכירות, ארנונה, חשמל, בגדים לילדים, דלק, ביטוחים ועוד אלף ואחד דברים "חיוניים" שהחברה המערבית מבטיחה לנו שהם נחוצים ושאי אפשר בלעדיהם, אבל עדיין… אנחנו מוציאים הרבה יותר מדי כסף על הרבה יותר מדי דברים מיותרים שרק גורמים לנו לסבל.
עשינו חישוב ואנחנו מעריכים שמעבר לחיים פשוטים יחסוך לנו כ- 70% מהמשכורת שלנו. זה אומר שאנחנו יכולים לעבוד 70% פחות מהזמן ולהיות יותר בחופש! ובשביל מה באנו לכאן? כדי לקרוע את התחת בעבודה ובסוף היום להתמוטט במיטה מעייפות?
- השפה שלנו אומרת הרבה על מצב התודעה שלנו
לא היינו היחידים במעיין. אני מעריך שבשבוע שלנו שם ראינו לפחות 300 אנשים נוספים, על טפיהם וג'יפייהם.
הקשבנו בקשב רב להורים המרוטים והעצבניים שהביאו לשם את הילדים שלהם והרכבנו רשימה עם המילים ששמענו הכי הרבה חוזרות על עצמן:
לא /// די /// מספיק /// בואו /// אנחנו הולכים /// תפסיקי לבכות /// בואו לאכול /// אל תהיי בשמש /// תיזהר לא ליפול /// אמאל'ה כלב ///
וזו היתה רק השפה הגלויה… זו שמעל פני השטח…
מתחת לפני השטח זה למעשה מה שהם אמרו:
אני רוצה להיות עם עצמי שניה /// קשה לי ממש /// אני לא אוהבת אותך /// מתי זה יגמר /// אני לא סובלת אתכם /// בא לי למות /// אולי תהיה לי תאונת דרכים ואז זה יגמר /// אולי תהיה לו תאונת דרכים ואז זה יגמר /// אני מפחד כל כך /// אני מרגיש שעשיתי טעות /// אני לא יכולה יותר
ושום דבר מזה לא דובר, לא נאמר, לא נחלק.
איים של בדידות צפים באוקיינוס אינסופי של סבל.
כל כך הרבה סבל היה שם שלא היינו מסוגלים להיות לידו. זה היה כמו אש שחרכה לנו את הלב.
ראינו שם העברה בין דורית בהתהוות. ילדים רכים ועדינים שקמלו תחת עיניים רושפות ושפה פוגענית ואלימה. ילדים שהחלו, כבר בגיל מוקדם מאד, לבטא את אותה השפה ובאותה אלימות ממש.
אם העיניים הן ראי הנשמה, אז השפה שלנו היא ראי התודעה.
ומה שראינו במעיין זו תודעה מוטרפת. חולה ממש.
תודעה של חברה שיוצאת מדעתה.
וזה רק בגללנו
אנחנו יכולים להאשים את המדינה והחוקים ואת הגרושה והילדים.
אנחנו יכולים להתלונן על המצב ולהתמרמר שאין לנו כסף.
אנחנו יכולים ליפול על הרצפה ולנפנף בידינו ורגלינו לכל עבר כילד מפונק שרוצה את הממתק שלו.
אבל אם נהיה כנים ונביט טוב טוב בלבן של העין של עצמנו נגלה – זה רק בגללנו.
הבחירות שלנו בעבר הובילו אותנו למקום שבו אנו נמצאים היום בהווה. ואם נמשיך לבחור בהווה את אותן הבחירות, ובכן… אתם יודעים מה איינשטיין אמר על לעשות את אותו הדבר ולצפות לתוצאות שונות…
אז האם מצב של שביעות רצון הוא בכלל מצב אפשרי בימינו רצופי האתגרים והקשיים?
בהחלט כן!
זה אולי ידרוש מאתנו שינוי בסדר העדיפויות שלנו, ואולי נצטרך לעשות בחירות והחלטות שמפחידות אותנו עד מוות, אבל אם נקשיב ללב – אם נאזין לדופק החיים שמנסה ללחוש לנו הכוונות ועצות -ואם נאגור כוחות לעשות את הצעד הראשון ואם נמשיך ללכת – אז כן…
שביעות רצון היא בהישג כל אדם באשר הוא אדם.
*בתמונה אני, שבע רצון
