השלבים הראשונים של תרגול היוגה הם יישום של שליטה בגוף והם רק הכנה לטכניקות המתקדמות יותר ביוגה שנקראות "פראניאמה" – טכניקות הנשימה היוגיות.
פראניאמה מאפשרת ליוגי שליטה על עשרת האנרגיות החיוניות והמקצבים שלהן (עשרת הוואיוס), כאשר החשובה שבהן היא הנשימה (פראנה).
"ההתערבות היזומה בתנועת הנשימה פנימה והחוצה – היא הפראניאמה" יוגה דרשאנה 2, 49
דרך השליטה באנרגיות הללו, התודעה מובאת במהירות תחת שליטה, בעיקר דרך עצירת הנשימה לטווחי זמן משמעותיים.
די שהדבר יהיה אפקטיבי חובה על המתרגל לעשות זאת ללא תחושה של חוסר נוחות.
הפראניאימה מורכבת משלושה חלקים: Puraka, Rechaka, Kumbhaka:
PURAKA (שאיפה)
"כמו שהאדם יונק פנימה מים דרך גבעול הלוטוס, כך הנשימה צריכה להמשך פנימה. אלו המאפיינים של הנשימה (שאיפה)." אמריטה נאדה אופנישד 12
RECHAKA (נשיפה)
הוצאת האוויר הלא טהור מהגוף – זו הנשיפה.
"הוצאת האוויר שאינו חלק מהגוף לתוך החלל שמחוץ לגוף ושמירה על מצב של ריקנות, אלו המאפיינים של הנשיפה." אמריטה נאדה אופנישד 11
KUMBHAKA (עצירת הנשימה)
"לשמור על יציבות מבלי לנשום פנימה או החוצה, מבלי להזיז שום אבר, אלו המאפיינים של הגביע (KUMBHAKA)" אמריטה נאדה אופנישד 15
"בתחילה אימוץ התנוחה, הו ברהמנה! שומר את גופו זקוף, [תודעה] ערנית, עיניו ממוקדות על קצה אפו, השיניים [העליונות] לא נוגעות בשיניים [התחתונות], הלשון נוגעת בחיך העליון, התודעה נינוחה, ללא עצבנות, הראש זקוף, הידיים קשורות במודרה היוגית [צ'ין מודרה, היוגי], צריך לתרגל פרנאיאמה לפי הכללים שנמסרו." טרישיקי ברהמנה 92-94
עצירת הנשימה מורכבת משני חלקים:
1. הגביע החיצוני (Bahya kumbhaka) – הוצאת האוויר ואז עצירת הנשימה. התזמון הנפוץ לזה הוא הכנסת האוויר במשך 4 ספירות (ספירה: הזמן שלוקח לומר את ההברה המקודשת "אום" או בערך 1.5 שניות) הוצאת האוויר במשך 8 ספירות ואז עצירת הנשימה במשך 16 ספירות.
2. הגביע הפנימי (adhyantara kumbhaka) – הכנסת האוויר ואז עצירת הנשימה. התזמון הנפוץ לזה הוא הכנסת האוויר במשך 4 ספירות, עצירת הנשימה במשך 16 ספירות והוצאת האוויר במשך 8 ספירות.
ישנה עצירת נשימה נוספת המוזכרת בכתבים בשם Kevala kumbhaka – הגביע המוחלט.
"השליטה הזו בנשימה, שבה הנשימה מוחזקת ללא מאמץ ומבלי לנשום פנימה או החוצה, לה כולם קוראים "הגביע האבסולוטי" – Kevala kubmbhaka" ואסישטה סמהיטה
Kevala Kumbhaka היא עצירת נשימה כמעט ספונטנית המתרחשת במצב של ריכוז עמוק. במצב זה של עצירת נשימה לא מורגשת תחושה של חוסר נוחות או רצון לנשום המאפיינת פעמים רבות עצירות נשימה יזומות.
"כאשר, ותוך כדי הקפדה על ההנחיות שלעיל, הנשימה מופסקת למשך של שלוש "גהטיקות" (שעה ורבע), היוגי יכול להגשים את כל הישגי היוגה ללא כל ספק." שיווה סמהיטה 3, 62
תזמוני הפראניאימה
התזמון והקצב בטכניקות הפרניאימה קשורים קשר הדוק אחד לשני.
מאחר ובזמנים הקדומים לא היה שעון עצר אלקטרוני, היוגים השתמשו בחזרה על מנטרות כדי לעקוב אחר התזמון והקצב, בדרך כלל במנטרה אום. אורך מידת הספירה הוא כ-1.5 שניות.
ישנן ארבע דרגות ורמות תרגול של תזמון וקצב והן נמדדות לפי זמן עצירת הנשימה:
1. בשלב הראשון והקצר עצירת הנשימה נמשכת למשך של כ-16.5 שניות.
2. בשלב השני עצירת הנשימה נמשכת למשך של כ- 33 שניות.
3. בשלב השלישי והמתקדם עצירת הנשימה נמשכת כ-50 שניות.
4. השלב הרביעי אינו ניתן למדידה שכן בשלב זה מתרחשת הפסקה מוחלטת של תנועת הפראנה בגוף ולכן היוגי נמצא מעבר לזמן ולמרחב ולא ניתן למדוד את הקצב. עדויות של יוגים שחוו את המצב הרביעי מלמדות שהזמן הופך להיות נזיל כאשר שעה נדמית כדקה וכו'.
להלן המקצבים הנפוצים לתרגולי הפראנאיאמה:
בשלב הראשון: 4 שניות שאיפה, 16.5 שניות עצירת נשימה, 8 שניות נשיפה, 1 שניה עצירת נשימה
בשלב השני: 6 שניות שאיפה, 33 שניות עצירת נשימה, 12 שניות נשיפה, 2 שניות עצירת נשימה
בשבלב השלישי: 8 שניות שאיפה, 50 שניות עצירת נשימה, 16 שניות נשיפה, 3 שניות עצירת נשימה
השימוש בבנדהות (נעילות) בזמן תרגול הפרניאימה ובמיוחד בזמן עצירות הנשימה הוא הכרחי.
בכתיבת המאמר הסתמכתי על הספר המומלץ: "Yoga – method of reintegration"
