ההיסטוריה של היוגה על קצה המזלג

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
איך היוגה התחילה, מה לימדו בתקופה העתיקה ולמה היוגה הפכה בזמנים מודרנים אלה. זוהי ההיסטוריה של היוגה על קצה המזלג.
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

ההיסטוריה של היוגה על קצה המזלג

"הביטו כל אלה הסובלים כעת! דרך נמצאה! דרך החוצה מכל החשיכה הזו."

לצורך הבנת ההתפתחות של המסורת והפרקטיקה היוגית, או בקיצור; ההיסטוריה של היוגה, ניתן להתייחס ל-3 מסגרות זמן היסטוריות:

  1. התקופה שבעל פה – ידע שהועבר בעל פה בלבד מגורו לתלמיד.
  2. התקופה הכתובה – ידע שהועבר מגורו לתלמיד בעל פה ובכתב.
  3. התקופה המודרנית – ידע רוחני המגיע ממקורות רבים, ללא הבחנה ולעתים קרובות ללא הדרכתו של גורו.

התקופה שבעל פה

המקור הידוע הקדום ביותר של היוגה כדרך רוחנית הוא הוודות (משמעות המילה "וודה" בסנסקריט היא ידע), אוסף מזמורים מקודשים שהושרו על-ידי רישים (אלו הרואים) שהיו יוגים קדומים שחיו ביערות. המנונים מקודשים אלה הועברו מגורו לתלמיד בעל פה במשך אלפים רבים של שנים. המסורת ההינדית מתארכת את הוודות לתקופה של לפני כעשרת אלפים שנה.

בתרבות הוודית הקדומה האספקטים הפרקטיים של היוגה כפי שהיא מוכרת כיום, עדיין לא נלמדו ותורגלו בצורה מסודרת אבל היו חלק מחייו של הקדוש היוגי. למשל, כדי לבצע את הטקסים היו צריכים הקדושים לשבת ללא תנועה לפרקי זמן ארוכים, בתנוחות ישיבה זקופות (אסאנות). לצורך חזרה נכונה על המנטרות המקודשות היוגים היו צריכים לפתח קיבולת ושליטה על הנשימה (פראניאמה), שליטה על החושים וריכוז עצום. לכן, הדיסציפלינה הטקסית של הרישים הקדומים הכילה בתוכה פרקטיקות יוגיות גם מבלי להגדירן כ"יוגה". עם זאת, המילה יוגה בהקשרה הפרקטי מופיעה לראשונה ב"ריג וודה" בה מייעצים למתרגל הרוחני ללכת בדרך היוגה כדי לקבל אנרגיה מהאלוהי.

התקופה הכתובה

המסורת הרוחנית ההינדית הכתובה, בה הוודות הופיעו לראשונה בכתב, מתחילה בטקסט הנקרא "ראמיאנה" – סיפורו של ראמה, שנכתב לפני כ-7,000 שנה על-ידי הקדוש ואלמיקי. ראמאיאנה הוא גם טקסט אלגורי לעקרונות החיים היוגיים וגם טקסט ספרותי. ראמה, גיבור הסיפור, הוא היוגי האולטימטיבי שחי על פי כללי היוגה. הוא מתואר כקדוש נעלה, לוחם, מלך, בעל, בן, חבר וידיד. המלך ראמה הוא המודל לאיכויות היוגיות של אמת, שליטה בחושים וריכוז.

האפוס "מהבהראטה" הוא הטקסט האלגורי השני של הספרות ההינדית. אפוס זה נכתב על ידי הרישי ויאסה כ-2,000 שנה אחרי כתיבת הראמאיאנה ובו מסופר על המאבק של כל אדם (באשר הוא אדם) להתגבר על הטבע החייתי שלו ולהתאחד מחדש עם האיכויות האלוהיות. 18 פרקים מתוך המהבהראטה מוקדשים באופן מיוחד לסיפור של קרישנה, מהא-אווטאר (התגלמות האל באדם). פרקים אלה אוגדו לאחר מכן בספר נפרד בשם "הבהגוואד גיטה" (שירת האל) אשר נחשב כאחד מהטקסטים החשובים בספרות היוגית. בטקסט זה נעשה שימוש תכוף במילה יוגה ולמעשה בכותרתו של כל אחד מ-18 הפרקים של הספר נמצאת המילה יוגה.
שלושה דגשים רוחניים עיקריים בבהגוואד גיטה הם עקרון הוואיראגיה (אי הצמדות לחולף ולמה שנובע מתפיסה אגואית), הויווקה (יכולת הבחנה בין הנשמה לכל מה שאינו הנשמה) ועקרון המתינות בכל תחומי החיים. "הו ארג'ונה, יוגה איננה אפשרית לאדם המרבה או הממעיט לאכול, המרבה או הממעיט לישון."
הדגשים הפרקטיים היחידים הניתנים בספר בהקשר לתרגול היוגה קשורים לצורת הישיבה, לנשימה ולמיקוד התודעה.

אוסף טקסטים קדום נוסף, שנקרא גם "וודאנטה" (זה אשר הגיע בסוף הוודות), הוא האופנשידות, שהנגישו בצורה בהירה ופחות מופשטת את התפיסות המיסטיות שהופיעו בוודות. לצד הוודות, האופנישדות הן מאגר הידע הרוחני היוגי החשוב ביותר. האופנישדות מבוססות על חוויה רוחנית ישירה שהועברה מגורו לתלמיד והן מכילות את הבסיס לטכניקות ולידע היוגי אשר נלמדים עד היום.

הטקסט השלם, המפורט והמאורגן הראשון על היוגה נכתב על-ידי מהארישי פטאנג'אלי בספרו "יוגה סוטרה" המתוארך לתקופה של לפני כ-2500 שנים.

עבודתו של פטאנג'אלי מכסה ב-196 סוטרות את ההיקף המלא של החיים היוגיים הרוחניים. צעד אחר צעד ובצורה הגיונית ולוגית היוגה סוטרה עושה אנליזה מבריקה של הבעיות הנגרמות מהמצב האנושי, ומנחה את האדם להתעלות מעל הסתירות שבטבעו.
הדרך היוגית המתוארת בספרו של פאטנג'אלי נקראת גם דרך שמונת השלבים (אשטנגה יוגה) והיא משויכת למסורת הראג'ה יוגה.
האסאנות, התנוחות היוגיות, שהיום נחשבות כאספקט הדומיננטי ביותר של תרגול היוגה, היוו חלק זעיר ושולי בכל הטקסטים הקדומים עד תקופתו של פטאנג'אלי כולל.

סביב שנת 500 לספירה הדגש הרוחני המיסטי של הכתבים הוסט לכיוונים גופניים הנשענים על טכניקות ותרגילים, זאת בהתאמה לטבע האדם בקאלי יוגה (העידן הרביעי לפי תפיסת הקוסמולוגיה הוודית). טבע חומרני, מיני המבוסס גוף.

בתקופה של 1,000 שנה, בין 500-1500 לספירה, התפתחה צורת התרגול והטקסטים שמלווים אותה הידועה בשם "האתה יוגה". שלושה מהטקסטים הידועים שנכתבו באותה תקופה היו "גוראקשה אסאטאקא", "גרהנדה סמהיטה", וההאתה יוגה פראדיפיקה.

גוראקשה סאטאקא
הטקסט הקדום הזה שכל כולו 100 פסוקים נכתב על ידי רישי גוראקשה, דמות סמי מיתולוגית של יוגי שחי לפני כאלף וחמש מאות שנה. הקדוש גוראקשה תואר כיוגי נודד בעל אישיות כובשת שהשפיע על חייהם של רבבות בתקופתו. הוא הסתובב ביבשת הודו כשהוא קורא לאדם: "נשום, נשום וחיה".

גוראקשה הוא נצר לשושלת הנאת' ובעבודותיו מתוארות טכניקות רבות של יוגה שנמסרו לתועלת המחפשים באשר הם.
הרעיון המרכזי במשנתו של גוראקשה היה ה- "Sama rada" או "האיזון וההרמוניה המושלמים והמתוקים ביותר בחוויית החיים של האדם."
הדגש הוא על חוויית החיים של האדם ולא פילוסופיה או רעיונות על העולם או על מקומו של האדם בעולם.

הגרהנדה סמהיטה
ההיסטוריונים חלוקים בדעותיהם בנוגע לרגע הולדתו של טקסט זה. איש אינו חתום עליו כמחבר כמו שהיה נהוג בעידן הקדום של האמנות ההינדית שמקדשת ומיישמת את האני שמעבר לאגו, מעבר לשם.
הרקע לספר הוא שיחה בין המאסטר גרהנדה לתלמידו צ'נדהקאפאלי.
למרות שמדובר בחיבור ששייך לזרם ההאתה יוגה, המילה "האתה" אינה מוזכרת בו אפילו פעם אחת.
המילה "גהת'ה יוגה" היא זו המשמשת בספר כשם כולל לטכניקות ולידע הנכתב בו.
מונח ה "גהת'ה" אינו מופיע באף ספר אחר ליוגה. מילה זו בהקשר זה מסמלת את הגוף ומשמעותה המילולית היא: "סיר חימר". הגוף ומערכותיו השונות משולים למיכל עשוי חימר שכדי להכינו להכלת האנרגיה האלוהית, או כפי שקוראים לזה בטקסט "מי החירות", יש לאפותו ב"תנור היוגה" (באש התרגול).
בספר מתוארות 32 תנוחות מפתח של הגהת'ה יוגה, 25 מודרות, טכניקות פראטיהרה ופראניאמה רבות ומושם דגש על תפקידם לטהר את הנאדיז (מעברי האנרגיה בגוף האסטראלי).

האתה יוגה פראדיפיקה
כאלף שנה חולפות מזמן יצירתה של הגרהנדה סמהיטה ולפני כ-500 שנה, כך מתארכים ההיסטוריונים, נכתבה ההאתה יוגה פראדיפיקה (אור על ההאתה יוגה).
יצירה זו נכתבה על ידי יוגי סווטמראמה סורי והיא מחולקת לארבעה פרקים.
הפרק הראשון מפרט את תנוחות היוגה, הפרק השני את תרגילי הפראניאמה, השלישי את המודרות והפרק הרביעי מוקדש לסמדהי.
בעוד הטקסט הזה מוקדש לביאור של מדע ההאתה יוגה, סווטמראמה קובע שמדע זה נועד אך ורק למטרה אחת; הכנת היוגי לתרגול הראג'ה יוגה שנחשבה על-ידו כמתקדמת יותר.
סווטמראמה מסכם בפרק הרביעי בפסוק 114 ואומר: "כל עוד הפראנה לא נעה בנתיב המרכזי (סושומנה) ונכנסת אל ברהמראנדרה (נתיב מרכזי ועדין עוד יותר), כל עוד הזרע לא מתייצב דרך שליטה בנשימה (כלומר הרצון לעבר וליצור דברים חדשים עדיין קיים), כל עוד המודט אינו משקף את מצבו הטבעי של מה שהוא מודט עליו (כלומר המיינד עדיין פעיל), כל עוד אלו המדברים על ידע רוחני מתבוססים בכזבים ונוצות שווא, לא תתכן הצלחה ביוגה."

אמנם נראה כי ההאתה יוגה פראדיפיקה היא ממש ספר הנחיות כיצד "לתרגל יוגה", אך למעשה השפה והתאורים שבהם משתמש סווטמראמה מעורפלים באופן מכוון. סווטמראמה מפציר בקוראים לשמור על סודיות, או כפי שהוא מתאר בפסוק 11 פרק 1: "היוגי שרוצה להתקדם בדרך הרוחנית צריך לשמור את ידע ההאתה יוגה לעצמו, כי הוא עצמתי כאשר נשמר סודי, ולא יעיל כשהוא מפוזר באופן חסר הבחנה."
לסיום, סווטמראמה מדגיש שוב את הנחיצות של הדרכה ישירה מגורו.
למרות כל זאת, הספר האתה יוגה פראדיפיקה נחשב לאחד מספרי ההדרכה החשובים בספרות היוגית.

התקופה המודרנית

ניתן לומר שהתקופה היוגית המודרנית החלה בהתפשטות היוגה למערב, עם הגעתו של סוואמי ויווקננדה לארה"ב ב1893. בנאומו ההיסטורי מול פרלמנט הדתות העולמי שהתקיים אז בשיקגו תקע ויווקננדה את יתד היוגה במערב.

לצורך הנוחות נחלק את התקופה המודרנית לשלושה חלקים:

  1. התקופה שבין 1893 – 1920 שבה הופיעו על במת העולם שרי רמהקרישנה, שרי רמאנה מהארישי, סוואמי ויווקננדה ולהירי מהאסייה.
  2. התקופה שבין 1920 – 1960 שהיתה ספוגה באורם של סוואמי יוגננדה, קרישנמורטי, סוואמי שיבננדה, שרי קרישנהמאצ'אריה ושרי איורבינדו והאמא.
  3. התקופה שבין 1960 להווה שבה הופיעו מורים כגון איינגר, שרי פטאבי ג'ויס, סוואמי סאטיאננדה, דסיקשר ומהאש יוגי.

המאסטרים של התקופה המוקדמת (1920 – 1893) לא שמו דגש רב על תרגול תנוחות, טכניקות נשימה או תרגולים יוגים מודרניים אחרים. לדוגמה, רמאנה מהארישי העדיף את הכלי של "וויצ'ארה" (חקירה), במיוחד תוך שימוש בטכניקה האופנישדית "קו-האם" (מי אני?), כדרכו הרוחנית העיקרית. רמהקרישנה היה ספוג בדרך ה "בהאקטי יוגה", סוואמי ויווקננדה (חלוץ הבאת היוגה למערב) היה סופר ומנהיג כריזמתי שלימד את יתרונות הקארמה יוגה, שירות בלתי אנוכי בשילוב של וויצ'ארה (חקירה) ומדיטציה. להירי מהשייה היה מיסטיקן יוגי שהחייה את דרך ה"קרייה יוגה", תרגול טנטרי בנגלי קדום, ותלמידו העיקרי המפורסם ביותר היה סוואמי פרהמהמסה יוגננדה שספרו "אוטוביוגרפיה של יוגי" השפיע על רבבות מחפשים רוחניים במערב.

הגל השני של המורים בתקופה היוגית המודרנית (1960 – 1920), הורכב גם הוא בעיקר מיוגים דוברי אנגלית שוטפת.
סוואמי שיבננדה, רופא מערבי בהכשרתו, היה אחד מהכוחות העיקריים שחנכו רבבות של תלמידים ברחבי העולם. תלמידים אלו הקימו מרכזי יוגה כמעט בכל מדינה בעולם. הלימוד העיקרי של סוואמי שיבננדה היה לחיות חיים טהורים ופשוטים המשלבים בהאקטי וקארמה יוגה, ג'אפה (חזרה על מנטרות) ולימוד כתבים. למרות שהוא עודד את תלמידיו לתרגל תנוחות ותרגילי נשימה, הוא בעצמו תרגל מעט מאד מאלה.
שני מורים גדולים נוספים של הגל השני בתקופה המודרנית היו שרי אירובינדו וג'ידו קרישנמורטי.

שרי אירובינדו היה תלמיד חכם וסופר מוכשר שפרשנויותיו לטקסטים הסנסקריטים העתיקים הכילו תובנות אינספור. מעניין לציין שבניגוד לגנדהי, שחי בתקופתו ודגל באי אלימות כאמצעי להפסקת השלטון הבריטי בהודו, שרי איורבינדו לא פסל את השימוש בכח ואפילו באלימות כדי לסיים את הקולוניאליזם הבריטי בהודו. עיקר עבודתו של איורבינדו היה בסלילת דרך חדשה שלה קרא: "היוגה האינטגרלית", שהנרטיב המרכזי בה היה להפוך את החומר לרוחני ואת האדם ל "סופר-אדם". תלמידתו העיקרית ובת זוגו של שרי אירובינדו מירה אלפנסו, המשיכה להפיץ את משנתו והייתה ידועה בשם "האמא". גם הם, בדומה למאסטרים הקדומים, לא שמו דגש או נתנו חשיבות מיוחדת לתרגול תנוחות, פראניאמה, מנטרות או טכניקות מסורתיות רוחניות אחרות. החיים הם התרגול, וקארמה יוגה היתה הדרך שלהם להחדיר מודעות לעולם החומרני.

ג'ידו קרישנמורטי שהוכתר כ"ילד משיח" על ידי מאדאם בלבסקי מהאגודה התיאוסופית, התנער גם הוא מהדוגמתיות של התרגול הרוחני והתעקש שהמחפש הרוחני חייב להשיל מעליו את כל המסורות, כל התרגולים ולצלול עמוק לתוך עצמו כדי לגלות את האמת העליונה.

דמות אחת נוספת שהשאירה את חותמה ושהשפעתה על התרבות היוגית המודרנית לא תסולא בפז היא קרישנמאצ'אריה, מורה המורים, שהיה מורה ליוגה ולסנסקריט בארמונו של המהראג' במייסור. הוא פיתח גישה ייחודית לתנוחות היוגה שהתבססה על טקסט עתיק בשם "יוגה קורונתה". גישתו של קרישנמצ'אריה לתנוחות שהיתה מאתגרת, אתלטית ואף אקרובטית, משכה מערביים רבים שנהנו מאתגריה הפיזיים. קרישנמצ'ריה עצמו היה מהראשונים ששמו דגש על תרגול תנוחות ופראניאמה, לעתים אפילו על חשבון התרגול הרוחני הגבוה יותר.

תלמידו המפורסם ביותר של קרינמצ'ריה הוא ב.ק.ס איינגר שספרו הקלאסי "אור על היוגה" מתאר בפרוטרוט את הידע הגופני של ההאתה יוגה.
תלמיד מפורסם נוסף של קרישנמצ'ריה היה פטאבי ג'ויס ששיטת התרגול "אשטאנגה יוגה" שאותה פיתח נשענת כמעט כולה על טכניקות פיזיות מאתגרות ופיתוח שליטה בגוף.
גם בנו של קרישנמצ'ריה, דסיקשר, המשיך את דרכו של אביו בהפצת היוגה למערב ואף לישראל.

הגל השלישי של התקופה המודרנית, מ- 1960 ועד ימינו, הביא עמו שינוי מואץ במיוחד בתפיסת היוגה והנגשתה להמונים. הצעירים ה"היפים" שהחלו למרוד במסגרות מסורתיות ובערכים חברתיים, נוחות החיים המערבית שהביאה עמה גם מחלות פיזיות, רגשיות ומנטליות, הזמן הפנוי שעמד לרשות האנשים, ורשת התקשורת הגלובלית שהתפתחה היוו כולם מצע גדילה פורה לאלפי "גורוים" שהיו נחושים להחדיר את המסר הרוחני של המזרח לעולם המערבי "המנוון".

יחד עם מורים כנים שהבינו ולימדו את האמיתות הצנועות של היוגה, הגיעו אלפי שרלטנים שניצלו את תמימותם של הצעירים כדי להאדיר את שמם, ולבנות ארגוני ענק שהיו בנויים במתכונת עסקית ושהכניסו עושר רב לכיסם.

"עידן ההארה המהירה" הגיע. אתוס היוגה נעלם, נעלמו החיים הפשוטים וההתנהגות הצנועה, נעלמה השליטה בתשוקות, נעלמו השליטה והמשמוע של הגוף, התודעה והרגש.
נעלמו גם ההגבלות המוסריות והאתיות. המנטרה המודרנית היתה "שלום בתוכי, במחיר נוח".

אימפריות כלכליות ורוחניות נבנו במערב. הגורוים החדשים חיו במלונות פאר, החזיקו במטוסים פרטיים, רכשו טירות ואחוזות ונהגו במכוניות יוקרה. הם שכרו משרדי פרסום והציגו בפני הציבור מצג קוסם כדי למשוך כמה שיותר תלמידים ועוקבים.

הניוון הרוחני הוביל באופן בלתי נמנע לסקנדלים מיניים וכלכליים. יוגה הפכה להיות מוצר יוקרה ומחירו היה גבוה. קומונות נוצרו, אלפי צעירים נתנו את כל מה שהיה להם בעוד ה"גורו" חי חיי מותרות בלתי נתפסים. העיוורים הובילו את העיוורים כל הדרך אל הבנק.

ערכים כגון מתינות ואיזון בחיים, קארמה, שחרור, גלגול מחדש, התמסרות לגורו, הליכה בשביל רוחני אחד ולאורך זמן – שהם מיסודות התרגול הרוחני של התרבות ההינדית, היו רעיונות זרים בעיניה של התודעה המערבית שלא מיהרה לאמצם.

הגורוים ההודים, להוטים ליצור קהל מאמינים רחב, עודדו גישה מקלה ואקלקטית לאספקטים השונים של ההינדואיזם. סמים משני תודעה התערבבו בטכניקות יוגיות ויצרו בלבול בין החוויה המקורית והטבעית של ה"סמדהי" לזו שנוצרה בעזרת כימיקלים. ההמונים החלו לחפש את הגורו היוגי ש"יציל אותם", שיעניק להם הארה ברגע.

התפתחות חשובה נוספת שקרתה בתקופה זו הייתה התהדקות הקשר בין יוגה לתנוחות. בעוד שבזמנים הקדומים התנוחות לא היו אף פעם חלק מרכזי בתרבות היוגית הקלאסית, בתקופה המודרנית הן "הועלו" בדרגה והפכו לחלק דומיננטי בתרגול היוגה במערב. המניע העיקרי לתרגול הפך להיות "ריפוי מחלות" ו- "שמירה על הגזרה". כת הגמישות נוצרה… הערך העיקרי של מורה ומתרגל יוגה דורג על פי מידת גמישותו.

ההתנגשות הטיטנית בין החומרנות האינטלקטואלית של המערב למסורות האינטואיטיביות של המזרח יצרה כמות עצומה של מידע שגוי, בלבול וצרימה. במאה ה-20 המילה "יוגה" קיבלה אלפי צורות חדשות, חלק מהן בעלות ערך להתפתחות רוחנית אמיתית, וחלק מהן משמשות להאדרה עצמית הדוניסטית שבסופו של דבר רק מרחיקה את האדם מעצמו.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

יוגודה בלוג שחור

אוסף מאמרים, שירים ופרוזה על הדרך הרוחנית והחיים לאורה

בית הספר "יוגודה" נוצר מתוך מקום של כבוד לידע היוגה המקודש ולמאסטרים ולמורים הגדולים שהעבירו אותו ולנו היתה הזכות הגדולה להחשף אליו.

בהקמת המקום שמנו דגש על יצירת מרחב אסתטי, נעים, מרווח ותומך חיים וכל אדם שנכנס בשערי בית הספר מרגיש זאת מיד.

בית הספר מציע לתלמידיו שיעורי יוגה שוטפים לאורך השבוע, קורסי יוגה למתחילים, סדנאות וקורסי העמקה.

אם זה עניין אותך…

אפשר לקבל ישר למייל עדכונים על מאמרים חדשים, סדנאות, קורסים… לא מגזימים. מכבדים. תמיד אפשר להפסיק.