| יוגודה בלוג

שיחה על מדיטציה

"מדיטציה אין פירושה התנזרות מהחיים. מדיטציה באה לעזור לאדם לפתח את יכולותיו…" (או-בה-קין אמר ליצחק נבון כשהגיע לתרגול במרכז רנגון) מתוך הספר "יצחק נבון יומן מדיטציה"

שיחה על מדיטציה

נפגשתי עם מדיטציה כתרגול במהלך זמנים שונים בחיי.

פה ושם תרגלתי באופן ספונטני וחופשי ומעט קראתי על האופן והאיך.

לפני כשנה וחצי היתה לי האפשרות והזכות להצטרף לשיעורים של הילה סחיש שדברה על כתביו (הסוטרות) של שרי רמאנה מהרישי. מספר שיעורים היו מוקדשים לסוטרות שעוסקות במדיטציה. השיעורים השאירו בי רושם חזק. משהו שרציתי לחזור אליו. לא ידעתי בדיוק מתי.

זמן מה לאחר מכן לקחתי כטפאס תרגול מדיטציה. התחלתי עם ישיבה של 30 דק' למשך 11 יום והמשכתי עד 21 יום. באחת הפעמים כשישבתי הייתה לי חוויה חד פעמית עוצמתית של מלאות מעצם הקיום, אם אפשר להגדיר את זה ככה, דמעות זלגו מעיני בלי יכולת שליטה.

כאשר נתבקשנו להכין עבודת סיכום לשנה השנייה בקורס העמקה באומנות היוגה ידעתי שאגע בעניין זה.
החלטתי לחזור למדיטציה באופן סדיר, עד כמה שאפשר, ולהתחיל לכתוב יומן מדיטציה ולראות לאן זה לוקח אותי.

אחד השיעורים, מכתביו של שרי רמאנה (מפי הילה סחיש):
"…..יש פעולות שאני מקיימת אותן הן מזכירות לי את היצירה, הבריאה, את הפלא ומזכירות לי שאני בתוך הפלא. הפעולות שהכי מזכירות איך להיווכח הן שלוש:

  • פוג'ה, מנג'רה – תפילות, הבאת מנחה, הודיה – מודה נזכרת בטוב שקיים
  • ג'אפא- מנטרה
  • מדיטציה

הדרך היחידה להתעורר היא דרך התבוננות "מי אני" בידיעת המהות ש"אני" אדע את עצמי כאור, חופשיה, כאחת עם כל הדברים, אדע עצמי כאהבה. בהיותי יודעת את זה אחיה חיים של שמחה פשטות אור סיפוק משוחררת מסבל וכאב……"

אחד השיעורים

הפעולות שהוזכרו: לימוד, תפילה, השראה עם מורה, ג'אפה ,טקס הפוג'ה ומדיטציה מביאות אותי לכניעה והכרה…."

סוטרה 6 מתחילה לדבר על מדיטציה.

"…..תרגול של מדיטציה יהיה בדממה גבוהה הוא שיקח אותי אל מה שאני מבקשת מכל מה שלמדנו. מדיטציה עם כוונה מתוך התבוננות "מי אני" תהיה תרגול חזק ומשמעותי עבור הידיעה…."

"….הדימוי למדיטציה הוא של שמן. כשאנו מכינים גי ושופכים אותה על מנת לקרר, האיכות שלה היא של משהו מזוכך, חמאה מזוככת, סמיכה, שלמות של מלאות זרימה אחדות…" (כששרי רמאנה מדבר על מדיטציה הוא מדבר על האיכות הזאת.)

"….יש דברים שאפשר לעשות לפני שמתחילים לדבר על מדיטציה שאינם קשורים למדיטציה כמו: להכין מקום-חדר, שעה- זמן, אז מתישבים מכינים את הגוף – גמישות, פעילות נוספת של הכנה זה אובייקט חיצוני למדיטציה: נר, תמונה או אוביקט יותר קרוב להתמקד בנשימה, אוביקט מופשט – אישוורה. כשאני כבר אשב אין יותר פעולות לעשות. עוצמים עיניים, בעצימת עיניים קורה דבר חזק במיינד, בבת אחת ה"מזון" של המיינד מסתיים. טבעו של המיינד לרצות עוד ועוד גירויים, ברגע עצימת העינים נלקח ה"מיץ" שלו. המיינד לא יודע מה לעשות.

בשלב ראשון יכולים לקרות כמה דברים המיינד ינסה למצוא "מזון " במקומות אחרים. דברים שלא הייתי מודעת להם ביום יום יעלו באופן מעודן יותר יקבלו אור זרקורים, ודברים שלא הייתי ערה להם פתאום יעלו על פני השטח בעוצמה. ברגע שנלקח מהמיינד ה"מזון" דברים שהיו מעודנים פתאום יקבלו עוצמה מאד גדולה, אחוש רגשות ותחושות שלא שמתי לב אליהן. יעלו לפעמים חוויות לא נעימות.

הדבר השני שיקרה במדיטציה זה ש"המזון" של המיינד ילך אל התת מודע ויוציא משם חוויות מן העבר שאינם קשורים דווקא ליום יום. חוויות שלא נגעתי בהן זמן רב יכולות לעלות לפני השטח ובצורה חזקה.

"…. המכשול הראשון- אם אני לא מתורגלת אני עשויה לחוות את ההפך מהבקשה – שיהיה לי שקט ורוגע, ולחוות כל מה שלא רציתי ובעוצמות גדולות. אני עשויה להפסיק, תהיה לי בקורת עצמית, המיינד משתלט עלי אין לי שליטה על המחשבות שלי, "אני לא טובה בזה, אין לי סיכוי", כיוון שאני באה במחשבה שמדיטציה מביאה שקט נפשי – בטח משהו לא בסדר אצלי.

המכשול השני – קוראים לו לייה = שינה. ביום יום כשהמיינד עובר מראג'ס – מפעולה ואני עוצמת עיניים המיינד עובר לטאמאס – זאת תהיה שינה. מה שקורה שהתחלתי מדיטציה והמיינד עובר לשינה – במקרה זה לא מדברים על מדיטציה. למדיטציה יש במרכאות מטרה, לגלות ולראות מהי הנשמה מי אני וזה לא יגיע בלייה. מדיטציה עם הפרעה – כשהמיינד הוא כזה זה נקרא מדיטציה עם וירלה – הפרעות. ההפך מוירלה זה סרלה = כשבמדיטציה יש בי היכולת להישארות לאורך זמן עם האוביקט.

שרי רמאנה אומר שכדי לעשות את השינוי מוירלה לסרלה הדבר המשמעותי זה לראות איך המיינד שופט ומבקר. וממשיך ואומר שבמשך זמן מסוים זה יהיה ככה, תכירו את ה"מזון" של המיינד את ההרגלים והדפוסים שלו בלי שיפוט ובלי בקורת. בשלב מסוים המחשבות הולכות ומתעדנות הזרקור הולך וקטן. כן מתבקש מאיתנו דבר אחד, מתבקש מאיתנו טאפאס, ומידת נחישות להחזיר את המיינד שוב ושוב לכאן ועכשיו.

"….אז מתחילה משמעת של מדיטציה, אני נמצאת יותר ויותר באקא אגרטה – אחד עם האובייקט שבחרתי. יש לי יותר יכולת לקבל את הדברים כפי שהם, בקשה בחיים לקבל את הדברים כפי שהם, בלי להתווכח בלי להתנגד – לאהוב את מה שיש. כתרגיל זה נהדר אך עדין זאת לא התעוררות. כשיש יותר ויותר סרלה, הקו המפריד ביני ובין האוביקט מתחיל להעלם. מחשבות שהפרידו ביני לבין העולם לבין הנר לבין הנשימה מתמוססות ואז יש חוויה של מדיטציה שהיא כמו הגי –החמאה, אז חווית המדיטציה היא של מלאות, שלמות אחדות…"

שיעור נוסף

"…וירלה – האיכות שקורת עם הזמן – הריכוז הופך אחיד, סמיך, מלא , שלם כמו גי. היכולת להישאר עם מושא המדיטציה הולך וגדל, המיינד פחות מתעקש יותר אוורירי, חוויה של שקט. אז נעזבות האמונות, דעות פשוט נושמים. בעקבות העזיבה הזאת אני אחווה עצמי קרובה לעצמי. ככל שנעזבים יותר חווית ההפרדות מהעולם הולכת ונעזבת עד שאינה קיימת כל זה נקרא סמהדי…."

"….כשנעזבת המחשבה האחרונה של אני יש רק אחד זאת חוויה של אושר עילאי. אולם כשאפקח עינים יחזור ה"אני" המיינד ומחשבת הנפרדות.

זה הקשר ששרי ראמנה עושה. הוא מצביע על המדיטציה כתרגול חשוב, חי, מעורר השראה. אך יחד עם זאת מדגיש שההארה – ההתעוררות מעולם לא תקרה דרך מדיטציה…."

"….החקירה מי אני קורת בזכות שהמיינד שקט וברור אז אני יכולה לראות אל תוך מחשבות האני. מה שמפריד ביני לבין ה' זו המחשבה. ככל שהמדיטציה יותר שקטה גבוה, יותר וירלה – היכולת שלי להתבונן אל האני היא הדבר. מה אני חושבת שאני מה אני חושבת שקיים כאן והיכולת לראות את הקיים כפי שהוא זה ההתגלות של כל מה שיש, שקיים כאן. זאת תנועה אחת, אנרגיה אחת, מהות שטבעה הוא אהבה. היכולת שלי לראות אותי כאנרגיה של אהבה…."

"…. היופי הזה כשאנחנו יושבים במדיטציה יחווה כחופש, יופי, אושר אין סופי, יחווה כרגש, זה כמו הצצה אל הנשמה שלי אל ההויה שאני…."

"…. תרגול מדיטציה הוא תרגול משמעותי וחשוב אך אינו המטרה. האמת שלמדיטציה אין מטרה אלא פשוט לשבת כי זה הכלי הגבוה ביותר שבו אפשר להשתמש כדי להסתכל על מי אני ולחקור…."

יומן מדיטציה

21.7.21 –אתמול ישבתי 30 דקות. הייתי חסרת מנוחה, התקשיתי לשבת, כאבו לי שתי הברכיים. אך בעיקר היתה תחושה של חוסר שקט פנימי, דברים שהטרידו אותי, לא נתנו לי מנוח. הרביתי למצמץ, העפתי מבט אל השעון מספר פעמים. רק אחרי 23 דק' נרגעתי מעט, ממש רצית לגמור עם הישיבה, החזקתי עצמי בשיניים. ברגע שהגונג נשמע פשטתי רגלים והתרווחתי על גבי. יש גם ימים כאלו. אין מנוחה לנשמה. עלי לקבל מהות כזאת גם כן, זה חלק מהיש. ומהו האופן בו אני מקבלת את המקום הזה?

22.7.21 – השעה 22:00 עכשיו אני הולכת למדוט 30 דק'. זה אחרי וויכוח סוער. אני יותר רגועה כיוון שדברים שהיו בין נאמרו. סקרנית עם המדיטציה.
-התחושה היא של השתרשות, כבדות, נוכחות, מנוחה. כך גם המחשבות. כ-20 דק' לאחר מכן מתחילה לכאוב הברך השמאלית. אני שמה לב איך תשומת הלב שלי נמצאת שם! ולא זזה! ובוחנת ומוטרדת וחושבת איך יוצאים מהאי נוחות הזאת והכאב. לבסוף מחליטה שזהו!, ומישרת את הרגל. יתר הדברים מתישרים גם כן. מאז שקט, אין לי רישום במחשבות עד צלצול הגונג.

24.7.21 – השעה 10:15 יש כאב יש בלבול- ככה מגיעה למדיטציה. הכל בראש במיינד איך יוצאים מהמקום הזה? עוד מעט אכנס לתרגול של 30 דק'. מה אברר שם? מה יעלה? כשאני מודעת לכאב ולבלבול שהם בראש, ומחפשת מי שאני באמת. (ניסיתי להתחיל עם נשימות אנלום וילום אך האף סתום זה לא צלח).

ישבתי, הכל נכנס למקום, אין כאבים בבירכים, נוחות הציפה אותי, הרגשתי בבית. מחשבות נדדו מפה לשם, לא נעצרתי. התחושה הממוקמת הזאת היתה נוכחת. תמונה אחת אקח לחיי היום, משהו משמעותי שנרשם – סיטואציה.

25.7.21 – השעה 9:25, מגיעה למדיטציה "ריקה" תחושה שכרגע שום דבר אינו עומד ביני לבין עצמי. מתחילה בתרגילי נשימה.
תמונת ומחשבות עברו לי בראש, הברכיים לא כאבו. היתה תחושה שלמרות קושי שאופף אותי לאחרונה אני שלמה. שיש לי בחירה להכיר בכאב אך לא להיצמד אליו להתמקד במה שאני כן בעצמי.

27.7.21 – השעה 9:15, אני נכנסת לתרגול לאחר שקראתי חלק מהשיעורים של הילה סחיש על המדיטציה. דחיתי את הקריאה את החזרה על הנושאים. רציתי להיכנס למדיטציות בראש שלי. עכשיו לאחר שעיינתי בהם שוב. אני מרגישה את הרטט שהפעים אותי אז.

ישבתי 36 דק' שילבתי נשימות. כששילבתי אום התכסה הגוף שלי זיעה קלה, הזמן עבר מהר, המיינד ברח מפה לשם, שט בהנאה. הברכיים לא כאבו.

28.7.21 – השעה 10:20, אני אחרי תרגול יוגה של שעה וחצי. אני מתישבת למדיטציה. התחושה היא של סטואה, תחושה מיוחדת ביותר, כל האיברים שוכנים במקומם ויש בינהם אויר, ונינוחות רבה. יש תחושה של אחדות. המחשבות לא רצות לשום מקום.

31.7.21- 10:00 יום שבת. יש לי ענינים לא פתורים בראש, מה התפקיד של המדיטציה? לברר דרכה מי "אני"? זאת השאלה שאני קוראת עליה במקומות רבים. מה מהות המדיטציה?
המיינד קפץ מדבר לדבר. לעיתים מצאתי עצמי פתאום לא נמצאת, תחושה של אינני, נטמעת בחלל לא מרגישה גוף, עטופה. עדין המיינד מספק לי את תחושת האינני. לפעמים הייתי מחפשת את התחושת ה"אינני" רוצה לחזור לחוויה הזאת. כנראה שיש בשלב מסוים כן היעלמות ואין מיינד מפקח. אולי זה בטעות ליה? סוג של הירדמות?

1.8.21 – 10:15 לישיבה לאחר תרגול יוגה איכות אחרת, התחושה היא שכל איבר בגוף נמצא במקומו, נעים לשבת.
הייתי בבלבול רב, חיפשתי תשובות, מתחום היוגה, דברים שלמדתי. אני צריכה לעשות סדר, התחושה היא של שקיעה מטה. מה בחירה? מה תנועת החיים? מה קארמה? מה ניתן ודרוש תיקון? שאלות שעולות.

3.8.21 – 9:00 מתישבת לאחר קריאה בשיעורים על המדיטציה. מרגישה שדברים מחלחלים. הריגוש הגדול היה להתרכז ב"אום", ברגע ששאפתי פנימה ונשפתי עם הצליל בליבי הרגשתי משהו; חום, מקום, דמעות מבצבצות, לאחר כמה פעמים עלו גם סיפורים (של המינד) אבל מילת המפתח היתה "תום –הלב". תחושה שמלווה אותי מימים ימימה, נמצאת שם באיזור החזה פשוט שם, ויש הודייה גדולה.

4.8.21 – 11:45, סיימתי למדוט חצי שעה, לאחר תרגול יוגה. הישיבה היתה קלה, המחשבות טרפו את הזמן והשיחות והדיבור הפנימי השתלטו באופן מוחלט. יחלתי לעצמי יותר במדיטציה אבל זה לא מה שהיה.

5.8.21 – 7:30, אני מגיעה למדיטציה הרבה יותר שקטה מאתמול, הרבה פחות ראג'ס, יותר סאטווית.
המילה והתמונה שהייתה נוכחת בזמן הזה היתה של מבט פנימה, מישהי שרואה, שמטפלת, השקט שלה לא אומר כלום ואומר המון, היא רואה פנימה, השקט בא ממקום של עוצמה ויצא החוצה אל האחר.

11.8.21 – 9:30, מתישבת, לפני שנכנסת נושמת בסטריקה.
כשנכנסתי למדיטציה התחלתי לנשום ברהמהרי, הצליל העלה לי דימוי של ילד קטן בוכה, העינים התלחלחו, עברתי לנשימה שבנשיפה אני הוגה "אום" בלב, דמעות החלו לזלוג ראיתי תמונה של ילדה קטנה, היתה לי חמלה גדולה (לא ראיתי אותה בוכה). היה בה הכל מושלמות ולבדות וחולשה וחוזק. דמעות ירדו מהעינים שלי. פתאום נזכרתי בחומרים של רמאנה שרי, של אפשרות לתמונות מהעבר הרחוק. לאחר מכן נשמתי סו הום בלב והיתר היה שטוח יותר בתחושה וברגש.

14.8.21- 10:00, יש לי הרבה שיעול , מקווה שלא יפריע. עם מה אני נכנסת לתרגול? עם כלום, נראה לאן זה יקח אותי. מזמזמת ברהמהרי לפני והמשכתי עם זה לתוך התרגול. הרגשתי שזה לוקח אותי עמוק פנימה לתוך חלל הגוף (הנשמה). הבקשה היתה להתעורר אל ה"אני" שאני. אח"כ היתה הודיה לבורא עןלם הודייה גדולה על מה שיש והרבה שלווה.

אני רוצה לסכם בכמה נקודות את ההתנסות שלי

יש ימים שקשה לשבת, שקיימת חוסר סבלנות וקוצר רוח, מחשבות מתרוצצות ולכאורה אין בזה טעם. לדעתי זה חלק מההתנסות לכן יש מקום פשוט להכיר בזה.

נשימות כמו: ברמהרי, אום, סו הום, במהלך המדיטציה מהדהדות רגש ומקרבות פנימה מעלות דימויים מהעבר דברים שאפשר אח"כ להתבונן עליהם. מאפשרות לי לצלול לעומק להתבונן בדברים שעולים.

לפעמים נוכחת מילה אחת שלוקחת למחוזות והיא הדבר היא הענין. לפעמים עולה עקצוץ בפנים, או זיעה קרה עוטפת, משהו מתרחש.

טרם הגעתי לסמהדי. יש ימים שלווים והדרמות של החיים מתקצרות, מקבלות מימד אחר.

שיעור נוסף ואחרון

"….בהקשר של מדיטציה מה התפקיד שלנו בתור מורים (רוחניים)?"

כשמלמדים מדיטציה יש לשים לב לכמה דברים:

אין מדיטציה טובה או לא טובה, אין שיפוט.

אנשים יחוו כישלון כשהם לא מצליחים לשבת במדיטציה. מבחינתם להצליח זה כשנוצר שקט. החוויה תהיה שנכשלתי, אכזבה ואולי כעס. זה אחד המכשולים הכי גדולים, שאני מרגיש עם העבודה הרוחנית שאני בכלל יכול להיכשל, שאני לא טוב וכד'. אנחנו רוצים לשים לב מתי המחשבות האלה עולות אצלנו.

דבר נוסף, אנחנו רוצים לשים לב מה אנחנו מדגישים לתלמידים, איך אנחנו מנכיחים, איך מלווים את התלמידים. אם אני חושבת שתלמיד צריך להתקדם מא' לב', שהוא נמצא במקום לא טוב ותפקידי להעביר אותו למקום טוב יותר זה בלבול שלי אני צריכה לבדוק את עצמי להסתכל על עצמי. התלמיד יחווה את זה שהוא לא טוב מספיק שהוא צריך להגיע למקום כלשהו. זה לא נקרא ללמד התעוררות.

כמורים אנחנו רוצים להסיר מעצמנו כל ביקורת וכל שיפוט שקשורים בהתקדמות של תדר רוחני. בתור מורה המקום היחידי שאני יכולה לפגוש את התלמיד זה בשקט, כשאני שקטה לא מצפה שהוא יהיה במקום כלשהו, שהוא לא יענה על איזה צרכים שלי. אני יכולה לפגוש אותו איפה שהוא ולהישאר נוכחת בשקט כמו מים שקטים עבורו. כשאני מים שקטים הוא יוכל קצת קצת להתחיל לראות את עצמו. זה לא שאין תרגול, שאני לא אדייק אותו ואכוון כשצריך.

סוף דבר אני ממשיכה למדוט ואף רושמת, ההתנסות אתגרה אותי.

.

המאמר שזה עתה קראתם נכתב ע"י תלמיד.ה בקורס המורים לאקא יוגה, קורס דו-שנתי באמנות היוגה שמעביר את התלמיד מסע של התפתחות ולמידה בידע היוגה. לפרטים נוספים על הקורס – לחצו כאן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים אחרונים

יוגודה בלוג שחור

אוסף מאמרים, שירים ופרוזה על הדרך הרוחנית והחיים לאורה

פרסומים אחרונים

בית הספר "יוגודה" נוצר מתוך מקום של כבוד לידע היוגה המקודש ולמאסטרים ולמורים הגדולים שהעבירו אותו ולנו היתה הזכות הגדולה להחשף אליו.

בהקמת המקום שמנו דגש על יצירת מרחב אסתטי, נעים, מרווח ותומך חיים וכל אדם שנכנס בשערי בית הספר מרגיש זאת מיד.

בית הספר מציע לתלמידיו שיעורי יוגה שוטפים לאורך השבוע, קורסי יוגה למתחילים, סדנאות וקורסי העמקה.

אם זה עניין אותך…

אפשר לקבל ישר למייל עדכונים על מאמרים חדשים, סדנאות, קורסים… לא מגזימים. מכבדים. תמיד אפשר להפסיק.

"על ידי כך שתימצא עם עצמך… על ידי התבוננות בעצמך בחיי היום יום בדריכות ומתוך עניין, מתוך כוונה להבין ולא לשפוט; כאשר אתה מקבל קבלה מלאה את כל המתרחש, באשר הוא, אתה מעודד את החבוי בעומק לעלות על פני השטח ולהעשיר את חייך והכרתך. זוהי העבודה האדירה של המודעות; היא מסירה מכשולים ומשחררת אנרגיות על ידי הבנת מהות החיים והדעת. תבונה היא השער לחופש, אך תשומת-לב מכוונת היא אם התבונה."

ניסרגדהטה מהאראג', אני הוא זה

קורסים וריטריטים קרובים ביוגודה