זה כבר נדמה ממש כמגיפה.
אנשים שיש להם עוצמות אנרגטיות לא מבוטלות, בואו נקרא להם לשם הנוחות "מורים רוחניים", נופלים לתוך מלכודת האגו והמיניות הלא מאוזנת ומנצלים / אונסים / פוגעים באנשים אחרים. לפעמים אפילו תוך כדי שימוש בתירוץ "אני עושה את זה למען ההתקדמות הרוחנית שלך!".
לפי היוגה, האזור האנרגטי שקשור לאנרגיה המינית / יצירתית ממוקם בצ'אקרה השניה, בערך באזור עצם הזנב מעט פנימה לתוך הגוף.
כאשר הצ'אקרה הזו לא מאוזנת ונמצאת במצב של היפר-תפקוד, הרצון המיני של האדם הופך לאובססיבי ואלים. אחת הסיבות ליציאת הצא'קרות מאיזון היא התעוררות מוקדמת של אנרגיית הקונדליני.
במסורת המזרחית, לפני שאדם החל לתרגל טכניקות המעוררות את הקונדליני שאקטי, היה עליו להכין את גופו ותודעתו במשך זמן רב. רבות מטכניקות היוגה המוכרות היום במערב (בעיקר טכניקות ניקוי, תנוחות יוגה מסויימות וטכניקות נשימה מסויימות) נועדו להכין את הגוף, את מערכת העצבים ואת התודעה להתעוררות הקונדליני.
היוגים ידעו שהתעוררות מוקדמת של הקונדליני שאקטי, וללא הכנה מספיקה של הגוף וההכרה, עלולה להזיק מאד גם לאדם החווה אותה וגם לסביבתו. זו הסיבה שאת הטכניקות המתקדמות של היוגה לימדו המורים רק אחרי שהתלמידים הוכיחו התמדה וסבלנות, ורק אחרי שהם עברו תהליך הכנה ממושך. המתרגל מחוייב לשמור על תזונה מסויימת (לפחות עד לנקודה מסויימת בהתפתחות הרוחנית שלו) והוא צריך לתרגל כללי מוסר והתנהגות מסויימים.
היום זה לא כך.
ידע היוגה והטנטרה הקדוש הפך להיות מוצר צריכה בסופרמארקט. כל אחד שעבר איזה קורס של חודש מכריז על עצמו כמומחה לפתיחת הצ'אקרות ומציע את מרכולתו לכל דורש. פסטיבלים של "מיניות מקודשת" (או בשמם היותר מתאים "זיונים מקודשים") מוסיפים אחרי כל מנה בתפריט את המילה "טנטרה" ומלמדים מיש-מש של טכניקות מסורתיות מעורבבות עם קשקושי ניו-אייג'.
הידע אופר בסומק וליפסטיק אדום וההמונים מבקשים עוד ועוד.
נעלמה המתינות. נעלמו האיזונים והבלמים. נעלמה הסבלנות ונעלם תהליך ההכנה הממושך והארוך שנועד לשמור על המתרגל כמו גם על סביבתו.
אם אנרגיית הקונדליני מתעוררת לפני שהצ'אקרות ומערכת הולכת האנרגיה נוקו מספיק זה עלול להביא לתוצאות הרות אסון. ברמה הפיזית זה יכול לגרום לבעיות תפקוד קשות. הגוף עלול להכנס לעוויתות קשות הדומות לשבץ, לא תהיה לאדם שליטה על הסוגרים או על השרירים. ברמה המנטלית האדם יכול ממש להשתגע. תסמונת "המשיח" עלולה להתעורר אצלו והוא יתחיל לחשוב עצמו כמביא האור לאנושות. לעתים אנרגיית הקונדליני תגיע עד צ'אקרה מסויימת ושם תעצור בגלל חסימה אנרגטית. במקרים כאלה ייתכן שהאדם יפגין יכולות על-חושיות אמיתיות ויכולות ריפוי והשפעה על אחרים.
הרישים (המאסטרים הקדומים של היוגה) קבעו שמנקודה מסויימת בתרגול הרוחני האדם חייב שיהיה לצדו גורו (אדם שהגיע להגשמה עצמית) כדי שיוכל להנחות אותו בדרך. הגורו יוכל להזהיר את המתרגל אם יראה שהוא סוטה (כן, יש כאן משחק מילים) מדרכו. לא ניתן לוותר על הגורו בתהליך ההגשמה המלאה של המתרגל. כך הם קבעו.
אז המאמר הזה מוקדש לכם. המחפשים הרוחניים שיש בהם צמא אמיתי להשתחרר מהסבל. אין קיצורי דרך (או לפחות הם נדירים ביותר) ולכן אל תחפשו אותם. ההתפתחות הרוחנית לוקחת חיים שלמים ולעתים אף יותר. מורה רוחני אמיתי הוא אדם המגשים את האמיתות עליהם הוא מדבר בחייו, בהתנהלותו ובהתנהגותו. יש ידע אמיתי ויש מורים אמיתיים אי שם. פשוט צריך לברור אותם בתשומת לב.
