אם נמשיל את הגוף והתודעה האנושית לכלי רכב, ואת הדרך הרוחנית לכביש שעליו הרכב נוסע, ברור לכולנו שעל מנת להגיע בהצלחה ליעד, עלינו לדאוג שהרכב יעבוד בצורה תקינה, שלחץ האוויר בצמיגים יתאים לנסיעה, ושיהיה מספיק דלק כדי לקחת אותנו בבטחה אל היעד. כאשר אדם בוחר לעלות על דרך התרגול הרוחני, הדבר דומה לבחירה לקחת את הרכב לנסיעה בכבישים מפותלים והרריים. נסיעה במישור או בירידה מאמצת הרבה פחות את המנוע ומבזבזת הרבה פחות דלק (אנרגיה), ומנגד נסיעה בכביש הררי ומפותל מאמצת את כל מערכות הרכב וצורכת דלק רב. על מנת לספק את האנרגיה הדרושה למתרגל הרוחני, בדרכו המפותלת והמאתגרת, המליצו המאסטרים השונים להמנע מהרגלים ופעולות המבזבזות אנרגיה. המכשולים בדרך הרוחנית המתוארים בכתבי היוגה הם דרכים שונות של בזבוז אנרגיה ויציאה מאיזון.
"מחלה, ייאוש, ספקות, הזנחה, עצלות, נהייה אחר תענוגות חושיים, תפישה שגויה, חוסר שביעות רצון וחוסר סדר – אלו הם תשעת מכשולי התודעה. זה הכרחי לדעת כיצד להסירם לפני תחילת תרגול היוגה" (יוגה סוטרה, פטנג'לי).
התוצאה של יציאת הגוף והתודעה מאיזון מובילה באופן ישיר ובלתי נמנע לתשעת מכשולי התודעה כפי שצויינו על-ידי פטאנג'לי: מחלה, ייאוש, ספקות, הזנחה, עצלות, נהייה אחר תענוגות חושיים, תפישה שגויה, חוסר שביעות רצון וחוסר סדר.
אכילת יתר
כדי להמנע מאכילת יתר ניתנה בכתבים עצה פשוטה ובהירה: יש למלא חצי מהקיבה במזון, רבע בנוזל ורבע להשאיר ריק.
אכילת יתר גורמת לתחושת כבדות ועייפות גופנית ולמחשבה עכורה ועצלה. אם מטרת היוגה היא ראיה צלולה של המציאות, ברור מדוע יש להמנע מאכילת יתר המקשה מאד על השגת המטרה הזו.
לאכילת יתר כרונית יש גם השפעות שליליות ומזיקות הנמשכות לאורך זמן רב כמו עצירויות, השמנה ותפקוד לקוי של איברים ובלוטות הכורעים תחת המאמץ של סילוק פסולת ורעלים.
אם יתמיד המתרגל בדרך היוגה, הוא יגלה שעל מנת לספק לגופו את האנרגיה הדרושה נדרשת כמות מזון שהולכת ופוחתת. זהו אחד מהסימנים שהגוף והתודעה מטוהרים ופועלים באופן אופטימלי.
אכילת יתר היא מחלה תרבותית, הקשורה באופן ישיר לעידוד צריכת יתר ולאמונה השגויה שאפשר למלא מבחוץ את מה שחסר מבפנים. האדם הכן יראה במהרה את האיוולת שבתפישה זו.
מאמץ יתר
העצה השניה בהאתה יוגה פרקדיפיקה היא להמנע ממאמץ יתר. הכוונה היא למאמץ מוגזם, פיזי או מנטלי. מאמץ כזה מדלדל את מאגרי האנרגיה שאחרת היו יכולים לשמש לתרגול הרוחני.
דיבור יתר
דיבור מילולי עודף מבזבז אנרגיה וויטליות, ובמקרים רבים ממסך את התודעה מלראות את הדפוסים שמחזיקים את האדם בבערות לגבי מי הוא באמת. וכחנות, רכילות ופטפטנות הם הרגלים שמומלץ להמנע מהם עד כמה שניתן.
ציות עיוור לכללים
ייתכן והמכשול הרביעי בדרך הרוחנית, ציות עיוור לכללים, יראה בעיניכם פרדוקסלי, שהרי הפסוקים עצמם הם סוג של כללים, אך חשוב להבין בהקשר זה שמטרת היוגה היא להפוך את האדם לחופשי, וכשבוחנים את ההנחיה הזו באור זה, מתבהרת עד מהרה כוונתה האמיתית.
כדי להגיע ליעד ישנה נחיצות להשתמש בשלטי ההכוונה הפזורים לאורך הדרך, אלו הם הכללים וההתוויות המצויים בכתבים של היוגה והניתנים בעל פה על ידי המורים. אך במרוצת הזמן נוספו "שלטי הכוונה" רבים מאד הפונים למתרגלים שונים, בזמנים שונים וברמות התפתחות שונות. אם המתרגל ינסה לעקוב אחרי כל החוקים באופן עיוור, תאבד דרכו במהרה.
הכוונה במכשול "ציות עיוור לכללים" היא שעל המתרגל לברור היטב את הכללים המדויקים עבורו על מנת להגיע ליעד, ולא לעקוב באופן עיוור אחרי כל כלל, בין אם הוא רוחני או גשמי.
באשר לחוקים וכללים חברתיים – ציות עיוור להם הופך את תודעתו של האדם למצומצת וחד מימדית ופוגעת בהתפתחותו הרוחנית.
אבן הבוחן לכלל מועיל הוא האם כלל זה משרת את דרכי הרוחנית או לא, ובסופו של דבר כאשר האדם מגיע להגשמה עצמית האדם חי באופן טבעי וחסר מאמץ על פי הכללים הנכונים.
התרועעות בחברה רעה
כאמור, הדרך הרוחנית משולה לדרך מפותלת ותלולה וקיימות בה הרבה הסחות דעת. הצעד הראשון מאד קל, אך התמדה בדרך לאורך זמן דורשת אנרגיה רבה, שינוי סדר עדיפויות וכן בחירה אמיצה לשנות את מעגל האנשים הסובבים את המתרגל.
בשלבים הראשונים של הדרך הרוחנית עדיין קיימת אי יציבות רבה. אלו הם שלבים רגישים מאד שבהם לכל תנועה קטנה תהיינה השלכות גדולות בהמשך הדרך.
כאשר אדם בוחר בדרך רוחנית ומתחיל לשנות את חייו בהתאם, ייתכן והוא יחווה תגובות שליליות מסביבתו ויש לכך סיבות רבות שרובן אינן קשורות כלל למתרגל.
הרבה פעמים החברה "הישנה" תנסה למשוך אותו ולהשאיר אותו בחברתה וזה הרגע שבו על המתרגל להחליט מה חשוב יותר, הדרך הרוחנית המובילה לחופש פנימי או השייכות החברתית המובילה פעמים רבות לניוון רוחני.
"חברה רעה" אינה בהכרח חברה מנוונת מבחינה מוסרית, אלא חברה שמרחיקה את המתרגל מהליכה בדרך הרוחנית.
חוסר יציבות
הכוונה כאן לחוסר יציבות גופנית, למשל בזמן ביצוע תנוחות או בזמן ישיבה, חוסר יציבות מנטלית, למשל תודעה מפוזרת וקופצנית, וחוסר יציבות ברצון להמשיך ללכת בדרך הרוחנית.
ברור שחוסר יציבות שכזה אינו משרת את המתרגל ואף פוגע במטרתו לחוות את מצב היוגה.
אחד מהסימנים של חוסר יציבות מנטלית בדרך הרוחנית מתבטאת בספקות העולים בנוגע לדרך הרוחנית באופן כללי או לדרך בה בחר המתרגל ללכת באופן אישי.
היוגה איננה מעודדת אמונה עיוורת בדרך או במורה. להיפך. בכתבים מצויין בצורה ברורה שעל המתרגל (הסדהק) לבחון היטב את המורה לפני שהוא בוחר בה. אך לאחר שהמתרגל בחר עליו לזנוח את הכיוונים האחרים, להתמקד בדרך בה הוא בחר ולהעמיק בה.
משברים ונפילות מנטליות או פיזיות יתגלו בהכרח בדרכו של המחפש הרוחני וכדי שיעלה בידו לגלות את מי המעיין המתוקים (ההגשמה העצמית) עליו להתמקד בחפירת בור אחד לעומק (להתמקד לזמן ממושך בדרך אחת) ולהפסיק לחפור אינספור בורות רדודים (כל הזמן להסתכל לצדדים ולתהות שמא הדרכים האחרות טובות יותר מזו שבחר). בהקשר זה כדאי לציין את אחד המשברים הראשונים שפוקדים את דרכו את המתרגל הרוחני; משבר שלושת החודשים.
כל בחירה בדרך חדשה, בין אם זו דרך רוחנית, דיאטה חדשה, בן זוג חדש או קורס לימודי חדש מכילה בתוכה "גרעין" אנרגטי של כוח רצון הדוחף את הבוחר ללכת קדימה בדרך בה הוא בחר. האנרגיה הזו היא כח הרצון, או בסנסקריט "איצ'ה שאקטי".
כח הרצון הוא הכח המאפשר לתינוק לזחול, לעמוד ולבסוף ללכת.
מאגר האנרגיה הראשוני שיהיה טמון בהחלטה לבחור בדרך חדשה הוא זה שיקבע את עצמת ההתקדמות הראשונית. זו אחת הסיבות שביוגה מדגישים את הנחיצות שבהגדלת האנרגיה הזמינה למתרגל. אם האנרגיה הדוחפת אותנו קדימה היא חזקה נגיע רחוק יותר בדרך, אם היא תהיה חלשה, מהבהבת ולא יציבה נחזור עד מהרה לדפוסים ולהרגלים הישנים.
לרוב האנשים "גרעין" האנרגיה הפוטנציאלית, המאפשרת להם לבחור בדרך חדשה, מספיקה לכ-3 חודשים. המספר יכול להשתנות לכאן או לכאן אך מנסיוני לאחר כשלושה חודשים רוב המתרגלים חווים משבר כלשהו המעמיד בסכנה את המשך הדרך בה הם בחרו.
מאחר ואין דבר המתגלה במציאות שאין לו סיבה או תוחלת מועילה, גם משבר שלושת החודשים הוא הזדמנות.
אם המתרגל ישכיל לחדש את האנרגיה ויחזור ליציבות מנטלית ולאמונה בהמשך הדרך, תפתח בפניו האפשרות לקפיצת גדילה משמעותית ופתיחת שערים נוספים של הבנה והעמקה.
