דרך היוגה כמפתח להתבוננות פנימית – תחילתו של מסע אישי

מאז שאני זוכרת את עצמי, מילדות מוקדמת, נוכחת בחיי הכרה שקיים רובד של חיים מעבר לקיום הרגיל היומיומי של פעולות הגוף ותחושות הנפש.

מעולם לא עצרתי להגדיר את הנוכחות הנוספת הזו ולא התעמקתי בה. היא ליוותה אותי בנאמנות אך לא תמיד כיוונה אותי והשפעתה הייתה חבויה באיזו חוויה קיומית שקטה שכיניתי אותה "נקודה פנימית".

החיים שטפו זרמו, ועמם הצורך לעבוד ולהתפרנס ולדאוג לרווחת המשפחה. כל המחשבות והחוויות וכל האנרגיה – הכול התנקז לצורכי השעה. ובכל זאת לא פעם התעוררה לה השאלה מי אני? מהי אותה נוכחות נסתרת שמקננת בעומק ההכרה? האם רק אני חשה בה או גם אנשים אחרים, ואולי כל בני האדם חשים בה אבל לא מדברים עליה, אם משום שהיא עמוקה ומסתורית ובעצם בלתי נתפסת, ואם משום ש… למי יש זמן לדברים כאלה.

בפברואר 2020 פרצה מגפת הקורונה ועמה הסגרים. לפתע נעצר המירוץ! אנשים לא הלכו לעבודה ומיעטו לצאת מהבית. החיים הורידו הילוך. וגם אני מצאתי את עצמי יושבת בבית עם שפע של פנאי.

למרות ההקשר העצוב של מחלה ומותם של אנשים, חשתי כאילו ברכה ירדה עלי. אני לא צריכה ללכת לשום מקום, אני רשאית (ואף חייבת על פי חוקים ותקנות השעה!) להתבטל, אני רשאית להישאר בבית ולקרוא ספרים ולהאזין לפודקאסטים כמה שבא לי – ואיש לא יבוא אלי בטענות.

מבלי לדעת בדיוק מה אני מחפשת נחשפתי עד מהרה לספרים ולרעיונות מחוכמת הודו העתיקה. רכשתי את הבהגווד גיתא וקראתי בעניין רב. באותה עת פרץ הזום לעולמנו. נרשמתי אפוא למפגשים בנושא וההתעניינות שלי הלכה וגברה ועמה גם ההזדהות עם הרעיונות. השאלה מי אני באמת ניקרה במוחי יותר ויותר. וככל שקראתי והאזנתי יותר הבנתי מה שחיפשה אותה נקודה פנימית שבי. התחלתי לתפוס את משמעותו של הרובד הרוחני שמעל לקיום החומרי היומיומי.

הרבה שנים תרגלתי יוגה, אך מעולם לא עצרתי לחשוב מהי באמת יוגה מהי הפילוסופיה העומדת מאחוריה ומהו ההקשר ההיסטורי הקדום שלה. והנה, בקריאה ובלימוד הטקסטים נפרשה לפני המשמעות האותנטית של היוגה, בהקשר הפילוסופי האמיתי, ונפתח לפני עולם חדש מלא בחוכמה וברעיונות שעם היותם עתיקים – הם רעננים ופוקחי עיניים ורלוונטיים לחיינו בהווה.

באחד הימים, זה היה כבר לקראת דעיכתה של הקורונה ותחילת החזרה לשגרה, בעודי מאזינה לאחד הפודקאסטים, ראיתי פרסום של בית הספר ליוגה ומדיטציה "יוגודה". האלגוריתם החכם ידע לכוון אותי למקום הנכון.

נרשמתי לקורס ובמקביל המשכתי ללמוד בהגווד גיתא ולהעמיק בידע. צללתי לעולם היוגה הרחב והעמוק. למדתי שתרגולי האסאנות והפראניאמה מצטרפים ללימוד התיאורטי של חוכמה עתיקה, ומקדמים את ההבנה מיהו האני האמיתי שבאדם, מהי הנשמה הנצחית, מהי האנרגיה הזורמת בגוף, ואיך לתעל ולהתמיר כל רגש וכל נטייה אישית כך שתיטיב עמנו ועם הסובב אותנו.

אנו חיים בחברה שיש בה שפע חומרי שאבות אבותינו יכלו רק לחלום עליו. המזון מצוי בשפע, המים זורמים בצינורות ואור החשמל מאיר את לילותינו, אוניות ומטוסים חוצים אוקיינוסים ומביאים אנשים וסחורות לקצווי תבל. הטכנולוגיה מבטלת מרחקים, ומידע מגיע תוך שנייה למיליוני אנשים. מוצרי צריכה, רעיונות, תמונות… הכל בהישג יד, זמין לכל מי שיש ברשותו מכשיר טלפון (המילה טלפון עצמה שינתה את משמעותה עם השנים), ולמי אין! בכפרים הנידחים לרגלי ההימלאיה ראיתי נער רוכב על יאק ומסתכל בסמרטפון שלו.

ככל שאנו נחשפים ליותר ויותר מוצרי צריכה שהם חלק בלתי נפרד מכלכלה תחרותית, וככל שמוצרים אלה מבטיחים לנו נוחות יופי נעורי נצח ואושר – אנו חומדים אותם ועמלים קשה כדי להשיגם. אנו נאחזים באובייקטים חומריים חמקמקים ותאוות האנוכיות גוררת אותנו לאשליה שאם רק נרכוש את המוצר היוקרתי נזכה באושר ובשלווה הנכספים. אך זוהי מערבולת אינסופית של תשוקה ותאווה למוצר חומרי שברגע שקסמו פג אנו כבר דוהרים לקראת המוצר הבא שראינו בפרסום או אצל חברים – והוא הוא יסב לנו אושר לנצח.

אנו חווים את הדברים דרך פילטר רעיוני שהתרבות הספציפית שלנו בזמן הספציפי הזה מכתיבה לנו, ומופעלים על ידי רעיונות שמושכים אותנו לכל כיווני הרוח בתוך זירת קרב של פרשנות כוזבת. אנו נאחזים באובייקטים חומריים מתכלים, מנסים לכפות את רצוננו על מציאות משתנה והפכפכה, בתקווה שמכאן יגיע המרגוע לנפשנו המסוכסכת. אך בשורה התחתונה – איננו מאושרים, איננו שבעי רצון, ורוב הזמן מתוסכלים על הכישלון המדומה הזה. ואז כמובן נאחזים ברעיון חומרי אחר – מוצר או סטטוס חברתי או תדמית – ושוב שוקעים. סחרחרה מסתובבת שלא נחה אף לרגע.

הלימודים בקורס ביוגודה ובמפגשים האחרים שהשתתפתי בהם חידדו בי את ההבנה הזו ואת הידיעה שמעבר לישות החומרית השברירית והחולפת של האדם שוכנת ישות רוחנית אינסופית ונצחית שבשיח יומיומי אנושי קוראים לה נשמה.

תורת היוגה, הכוללת תרגול אסאנות , פראניאמה, ומעל הכל מדיטציה, האירה לי את הדברים הלכה למעשה ובהדרגה הנחתה אותי בדרכי בחיים. באמצעותה מתבהרת הזהות האישית, להבין מי אני באמת, נקייה מדעות של אחרים, נקייה משעבוד נפשי. בעזרת התרגול אני מבינה: מי שהזהות שלו אותנטית, אינסופית , לא נזקק לאישורים של אחרים או לדברים חומריים שיגדירו אותו ויאששו את קיומו הזוהר. מי שפוגש את עצמו האמיתי ללא זהות עם תפקידו, מקצועו, דימויו החברתי בעיני עצמו ובעיני אחרים – עושה צעד גדול ומשמעותי לקראת שחרור, והבנת המהות שנקראת נשמה נצחית.

לפעמים שאלתי את עצמי, איך אפשר לשחרר ולא להיות בשליטה על דברים שקורים בחייך? את התשובה קיבלתי מלימוד טקסטים (ג'ניאנה יוגה) ותרגול מדיטציה ואסאנות. הבנתי, ששחרור אינו ההפך משליטה אלא ההפך מאחיזה. מקור האחיזה בדברים נובע מהניסיון לכפות את רצוני על המציאות החיצונית במטרה לשנות אותה כדי שתתאים לי, שתשרת את רצוני ותקדם את אושרי. הניסיון הזה מתגלה כהתנגדות לזרימה הטבעית של המציאות, והתנגדות זו והניסיון לאחוז בה לא מאפשרים שחרור. לעומת זאת, קבלה כנה של המציאות והפסקת האחיזה והניסיון לשלוט בתנועה הטבעית, יקדמו בהדרגה שחרור וחופש פנימי. חופש פנימי הוא הנתיב להבנת המהות הבלתי משתנה והאינסופית.

הדברים אכן עתיקים וכתובים בחוכמת הודו הקדומה, אך גם אוניברסליים. ציטוט יפה ומדויק שמעתי מפי מרצה שציטט את א.ד. גורדון מחלוצי ההתיישבות בארץ ישראל:

"חייב אדם לבקש תמיד, בכל עת ובכל שעה, שיהיה לו יחס ישר, עצמי, בלתי אמצעי, לא על דעת אחרים ולא לפי רוחם או לפי טעמם של אחרים, כי אם על דעת עצמו, ולפי מה שהוא, וכמו שהוא, אל ההוויה אל החיים, אל עצמו."

tא.ד. גורדון מתוך כנס "כביש אחד", ירושלים 2022

איך מדיטציה, פראניאמה, אסאנות, קשורות להכרת האני האמיתי?

אסאנאם – תנוחות

תנוחה יוגית (לפי פנטג'לי) משלבת שתי איכויות: יציבות ונינוחות. יציבות היא היכולת לשהות בתוך התנוחה ללא תנועה ונינוחות היא היכולת לשהות בתוך התנוחה ללא מאמץ יתר.

כאשר התנוחה מקבלת את שתי האיכויות הללו נפתחת בפני המתרגל האפשרות להרפות, ובתוך כך המתח הגופני והסטרס המנטלי נעלמים.

תרגול התנוחות לפיכך הוא המבוא המכין אותנו לשלבים הבאים – הפראניאמה והדהאינה.

למדנו כי בימי קדם היוגים תרגלו אסאנות כדי לחזק ולהגמיש את גופם ולאפשר לו יכולת לשבת שעות ארוכות במדיטציה. עם זאת, נוסף על חיזוק הגוף מגיע המתרגל להרפיית הגוף וליכולת התבוננות פנימית, ריכוז והפניית תשומת הלב פנימה. התנועה הזורמת הופכת להיות מדיטטיבית. העולם הפנימי נפתח.

פראניאמה – נשימה

נשימה היא חלק בלתי נפרד מהחיים, והיא פעולה אשר מתבצעת באופן אוטומטי, מבלי שנצטרך להקדיש לה מחשבה. אולם, רובנו מנהלים אורח חיים לחוץ, הנשימות שלנו קצרות ורדודות ואין לנו פנאי לשבת ברוגע ולנשום נשימות עמוקות, להתבונן בנשימה ולהירגע באמת. זו אחת הסיבות לכך שאנשים רבים לוקים בתסמיני חרדה, לחץ נפשי, ותופעות בריאותיות שליליות. כאשר אדם חווה לחץ נפשי או חרדה המוח פוקד על בלוטת הכליה שלו לשחרר את ההורמון קורטיזול (שמכונה "הורמון הדחק") שמספק אנרגיה לתאי הגוף במצבי עקה. שחרור מינונים גבוהים של קורטיזול מחליש את מערכת החיסון של הגוף ומכאן כתגובת שרשרת נגרמים מגוון תחלואים. לעומת זאת, על ידי נשימות עמוקות ואיטיות אנו מאטים את קצב פעילות הלב ומעבירים למוח אותות של רגיעה . רמת הקורטיזול , בהתאם לזאת, נשארת מאוזנת. יתר על כן, נשימות עמוקות מגבירות את קצב ייצור האנדורפינים – הורמונים המופרשים מבלוטת יותרת המוח ומסייעים לשיכוך כאב וחרדה ולשיפור מצב הרוח.כאשר אנו נושמים עמוק ואיטי השרירים מתרפים וכלי הדם מתרחבים. כך נכנס יותר חמצן לדם. וכאשר יש בגוף כמות מספקת של חמצן, הוא מסוגל לספוג ויטמינים ומינרלים ביתר יעילות ולבצע את עבודת סילוק הרעלים בצורה מיטבית.

תרגילי נשימה אם כן מפחיתים לחץ וכאבים, מסייעים למערכת החיסון ומקדמים בריאות איתנה ורגשות חיוביים. כאשר אנו משוחררים כמה שניתן מלקויות בריאותיות ומסטרס אנו פנויים לחקירה הפנימית, והיא נפתחת לפנינו ביתר קלות. תרגול הנשימה עצמו מפנה את תשומת לבנו אל השאיפה והנשיפה ומוליך אותנו להתבוננות פנימה ולמצב מדיטטיבי.

דהיאנה—מדיטציה

תרגול מדיטציה (כוונתי לכל אחת מהטכניקות הידועות) הוא לדעתי התרגול העמוק והאפקטיבי ביותר לפיתוח מצב תודעה של שלווה ורוגע ולבהירות מחשבתית. בשונה מתרגול אסאנות, תרגול המדיטציה זמין בכל זמן וכמעט בכל מקום ומצב, כל עוד אנו לא נשאבים אל תוך מערבולת תודעתית. כאשר אנו מעמיקים במדיטציה אנו מבינים שלדבר שאנו מחפשים אין שם ואי אפשר להגדיר אותו במושגים מוחשיים. למעשה, עצם החיפוש רק מסתיר את "הגילוי". ניתן לזהות אותו רק על ידי ניקוי שכבות על גבי שכבות של מחשבות ורעיונות.

כאשר הסוסים הדוהרים של התודעה נרגעים ואנו מתנקים ממחשבות אנו מגיעים למקום פנימי נקי ומרחף. למקום של אמת.

בעוד שבתרגול האסאנות והפראניאמה יש לנו נקודת יעד מסוימת שמקדמת אותנו בהדרגה למצב שקט – לבצע תנוחה, להשקיט את המיינד, להתבונן פנימה, להתרכז בנשימה… בתרגול מדיטציה אנו משוחררים מכל מאמץ, מכל מחשבה, אין יעד ואין מקום להגיע אליו. המדיטציה איננה חוויה שכלית. היא שקופה. היא ריק. התבוננות שקטה ופאסיבית בנקודה או בצליל (מנטרה).

בחוויה המדיטטיבית, בשימת לב ל"כלום" אנו מקדמים את השקט שבין המושגים והרעיונות, יוצרים אפשרות לשתיקה בזרם המחשבות המקפצות ונפרדים לשעה קלה מן החוויה התפיסתית המותנית. ובתוך כך עולה המציאות הפשוטה שמול העיניים באופן נקי מכל גוון תפיסתי או שיפוטי. בתרגול המדיטציה, כאשר אנו נרגעים, פעילות הנשימה נעשית איטית, זרם המחשבות דועך, ומתגלה מימד דומם של שקט. כאן אנו מוצאים יציבות. תחושה של בית. כאן אנו "רואים" שהדברים אינם נפרדים זה מזה ואין ריבוי. הכל אחד. והרי זו משמעותו של המושג יוגה – חיבור. חיבור הדברים הברואים אל יש אחד שלם, וה"אני" בתוכו.

סיפרתי בקצרה על דרך היוגה שנפתחה בפני לפני שנים אחדות, ואני צועדת בה ככל שמאפשרים לי חיי השגרה על מגבלותיהם ואילוציהם. אני יודעת – תמיד ידעתי גם בלי שידעתי להגדיר זאת – שזו הדרך שלי, ושאני רק בתחילתה.
לסיום אבקש לצטט עוד מדבריו של א.ד. גורדון, שנראים כאילו נלקחו מכתבי הודו העתיקה, אך הם נאמרו רק לפני קצת יותר ממאה שנה:

המאמר שזה עתה קראתם נכתב ע"י מיכל לוי, בוגרת קורס המורים לאקא יוגה, קורס דו-שנתי באמנות היוגה שמעביר את התלמיד מסע של התפתחות ולמידה בידע היוגה, במסגרת עבודת הגמר לקורס. לפרטים נוספים על הקורס – לחצו כאן